ויגרש את האדם (בראשית ג׳:כ״ד) מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג׳:כ״ד) מלמד שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (בראשית ג׳:כ״ד) זו גיהנם. לשמור את דרך (בראשית ג׳:כ״ב) זו דרך ארץ עץ החיים (בראשית ג׳:כ״ב) מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים. ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח): 1. And He drove (ויגרש) the Adom (Man) (Bereshis 3:24) - from here learn that The Holy One Blessed Be He gave to him (Adom) a divorce (גירושין) like a woman (that is like husband would give a divorce document to his wife whom he wishes to divorce). And He placed from the east (מקדם) of Gan Eden the Cheruvim (type of Angels) - from here learn that the Cheruvim came before (קדמו) of all of the Act of Creation. with a bright blade of a revolving sword - this is Gehinnom (Hell). to guard the way - this is Derech Eretz (literally the 'Way of the Land', different meanings, here Basic Human Decency, Proper Conduct or similar). of the Tree of Life - we learn that Derech Eretz comes before (i.e. has priority) over the Tree of Life. And there is no 'Tree of Life' except Torah, as is said it is a Tree of Life for all whose grasp on it (Mishlei 3:18).
ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו ואח"כ ברא בו אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות. אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות וכך עשה. ומנין תדע לך שהוא כך כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל״ד:ו׳) אל תקרי ויעבור אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו. תדע לך שהוא כך מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו' השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו' וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן לך כנוס את כל היהודים העביר כל דבריה שנאמר ויעבור מרדכי (אסתר ה) ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח): גלמי ראו עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) מה תלמוד לומר עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר אל תזכרו ראשונות וגו' (ישעיהו מ״ג:י״ח) ואומר ולא תזכרנה הראשונות וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ז). ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה' בוקר תשמע קולי וגו' (תהילים ה׳:ד׳): 2. Blessed is the Lord, blessed is He, who recognizes at the start what will be in the end. And He proclaims from the beginning the ending from before that He made (i.e. created). And He knows that which He made and what it would be destined to do. And He foresees for good and He does not foresee for evil. He is rich and is happy with His portion. And in His wisdom and His understanding, He created His world, and He prepared and afterward created in it a Man (Adom), and flung him before Him. And He calculated until the end of all the generations and foresaw that his (man's) descendants would be angering. He said if I were to guard in him the first debts (i.e. seek payback in regards to sins), the world would not stand. It is on me to overlook the first (sins), so He does. Where can you know this is so? When (The Nation of) Israel was in the Desert, they rotted in their actions (by the sin of Golden Calf). He stood to overlook all that They had done, as it says "And Hashem passed (ויעבור) in front of him (Moshe) [Shemos 34:6]. Do not read he passed (ויעבור) rather he forgave (ויעביר). Learn that He forgave all the evil in front of him. And it should be known to you that so was with Mordechai in the time that Esther spoke not properly; since she said "but I have not been called to come in to the king etc." [Esther 4:11]. And he (Mordechai) responded to her "For if you remain silent etc." [Esther 4:14]. And when she repented and spoke to him properly, "Go, gather all the Jews" [Esther 4:16]. He looked past her words (i.e. her original words, forgiving them) as it says "And Mordechai passed" [Esther 4:17]. (The verb עָבַר has multiple meanings, literally to pass or take away, here the meaning is its use in the following verse) and he said: "Who is like God, who forgives iniquity, and overlooks transgression (וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע)" [Micha 7:18]. "Your eyes did see my unshaped flesh (for in Thy book all things are written)" etc. [Psalms 139:16] that teaching says in the future The Holy One Blessed Be He will sit in the Big House of Study of His. And the Righteous (צדיקים) will sit before him, and He will say to them 'My children, this generation such Torah it did and such I did with them righteousness, but I will not mention their sins, and they do not go upon my heart', as it says "and the former things shall not be remembered" etc. [Isaiah 65:17]. (Continuing the interpretation of the cited verse) "These days were formed, but not one from them" [Psalms 139:16] (the verse ends as written ולא אֶחָד בָּהֶם not one from them, yet is read וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם which means and to him one from them both connotate a unique day). This refers to the day of Shabbos for Israel. How so? A man does work all six days and rests on the seventh. He has amity with his children and the people of his house. Mans returns to do work in the face of his enemy all six days, and rests on the seventh, forgetting all pain, as it is so with the ways of man - a good day he forgets the bad day. A bad day he forgets the good day. The Holy One Blessed be He says to Israel did I not write to them in my Torah, "You should not remove this Book of Torah from your mouths" [Joshua 1:8] even though you do work all six days, Shabbos you should make fully Torah. From here, it is said a man should arise early and learn on Shabbos. And go to the Synagogue and to the House of Study. And he should read Torah verse, then learn in the Prophets, and afterward go to his house and eat and drink to fulfill that which it says "[But you, the righteous one,] go and eat your bread in joy, and drink your wine with a good heart, (for G-d has already accepted your good deeds) [Ecclesiastes 9:7]. Accordingly, there is no refreshment to the Holy One Blessed be He except only with those who make Torah, therefore that it says "For all those things has my hand made, (and so all those things came to be, says the Lord:) but to this man will I look, to him that is poor and of a contrite spirit, and trembles at my word." [Isaiah 66:2]. From here it is said what a man says (i.e. when learning Torah) he should grasp in his hand in order that he does not have to handle the embarrassment and shame at the time when they say to him 'Stand and arrange (וערוך) the Verses you said and arrange (וערוך) the Mishnayos you have learned. And so it is explicit in the Tradition by King David, "Hashem, in the morning you hear my voice, in the morning I arrange before you (אֶעֱרָךְ־לְךָ) and I hope" [Psalms 5:4].
ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום הכפורים לישראל לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכין אותו כנגד פתח בית המלך וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח שמחה גדולה. לכך נדמה יום הכפורים שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה. ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה לכך נאמר כה אמר ה' אלהים להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות וגו' (יחזקאל ל״ו:ד׳) באו ושמחו שמחה גדולה שאני מוחל להם לעונותיהם של ישראל לפיכך יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו עד אותה שעה כל טובות וצדקות שעשה עם ישראל כל שעה ושעה שנאמר זכר אלה יעקב וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ב) ונאמר מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) מה עבים נמחים ע"י הרוח כך עונותיהם של ישראל נמחים בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם הבא שנאמר מחיתי כעב פשעיך ומה ת"ל כי גאלתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים לכך נאמר כי גאלתיך. מה ענין של אחריו רנו שמים כי עשה ה' וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ג): ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום גוג לע"ל לפי שהעוה"ז דומה לפני הקב"ה לבעל הבית ששכר פועלים ומעיין בהם למי שעושה לאמיתו שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד׳:י׳) אחד שעושה לאמיתו ואחד שאינו עושה לאמיתו הכל מתוקן לפניו לסעודה לפיכך נתחייבו עכו"ם לישטף וליאבד ולירד לגיהנם על ששלחו יד בישראל ובירושלים ובבית המקדש תדע לך שהוא כן כשבא נבוכדנאצר מלך בבל הקיף את ירושלים והיו עכו"ם משיבין ואומרין במה (נ"א בפה) אחד במה חשבנוהו כבשנו את עירו והיכלו. משיבה רוח הקודש ואמרה להם שוטים שבעולם ועד אותה שעה לא נתחייבתם שתרדו לגיהנום על אותה שעה אומר (ירמיה כ) בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם וגו' כשם שהם היו מאספין קהילין ובאים לבזבז ממונם של ישראל כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו דברי תורה ועל דבר אשר ענו את ישראל שנא' וקצף גדול אני קוצף וגו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו). ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה׳:י״ד) ואומר הנה יום בא וגו' ואספתי את כל הגוים (זכריה י״ד:ב׳) ומיד יצא ה' ונלחם וגו': (זכריה י״ד:ג׳) פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם והיתה שם תשחורת תפסוני והכניסוני לבית המלך וראיתי שם מטות מוצעות וכלי כסף וכלי זהב שמונחין שם אמרתי אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו' (תהילים צ״ד:א׳) בא אלי חבר אחד (פי' חכם מאומות העולם) ואמר לי סופר אתה אמרתי לו משהו אמר לי אם תאמר לי דבר שאני שואל אותך לך לשלום אמרתי לו אמור. אמר לי אלהים דיין אמת הוא אלהים קדוש צדיק וחסיד ואמת לעולמי עולמים ומכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה ועשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא העולם והכינו ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות כיון שפרה ורבה זה עובד לחמה ולבנה וזה עובד לעץ ואבן ובכל יום ויום מתחייבין באלוה. לפיכך כשהוא חוזר ומסתכל בכל מעשי ידיו שברא בעולם אמר לאלו ואלו חיים לאלו ואלו נשמות לאלו ואלו אכילה ושתיה הרי הן חשובין כבהמה וכחיה וכשאר שקצים ורמשים שברא הקב"ה בעולמו. מיד נתקררה דעתו ואין מכלה אותם. הא למדת שלא נברא בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם אלא לרפואה לבני אדם על הארץ. אמר לי אתם אומרים אש אינו אלוה מפני מה כתיב בתורה אש תמיד תוקד וגו' (ויקרא ו׳:ו׳) אמרתי לו בני כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) אלא אלהים אחד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים ואתם אומרים אש אלוה הוא אינו אלא שבט שנתנה לתשמיש בני אדם על הארץ משלו למה"ד למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו ואמר להם לעבדיו ולבניו ולבני ביתו בזה אני מכה אתכם ובזה אני הורג אתכם כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה ואם לא חזרו בהן בה מכה אותם ובה הורג אותם לכך נאמר אש תמיד תוקד ואומר כי באש ה' נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז) יכול. ת"ל כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד) משלו משל למה"ד למלך שהיו עבדיו ובניו ובני ביתו נוהגין שלא כשורה אמר לבניו ולעבדיו ולבני ביתו דוב אני עליכם ארי אני עליכם מלאך המות אני עליכם מפרי דרכיכם לכך נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. Alternatively, "These days were formed, but not one from them" [Psalms 139:16] is refering to Yom Kippur for (the nation of) Israel. {continuing}